קצת עלי עד שניפגש

היי, אני מוריה בשנת 2000 קיבלתי מאבא שלי את מצלמת הצופים שלו MINOLTA לצלם כמה תמונות בטיול ולא עלה בדעתי שזה יהיה מהלך שיעצב את המשך חיי ויפתח לי עולם חדש של תשוקה וכמיהה לרגעים טובים.

עם הזמן שעבר המצלמה, שהייתה אז מצלמת פילם, הפכה לחלק בלתי נפרד ממני ומהר מאד הפכתי לנערה עם המצלמה.

.צילמתי כל מה שריגש אותי וניסיתי להישאר אותנטית ככל שניתן צילמתי את המשפחה שלי, חברים שהיו כמו המשפחה שלי, שקיעות בים שהיו אז מאד פופולריות לצילום 🙂

ואפילו שלט בחנות ״כאן מתקנים כנפיים שבורות של מלאכים״

יש מרגש מזה?

המצלמה לימדה אותי להסתכל מהצד ולהתמקד, לבחור את הקליק הנכון, בזמן הנכון. בכל זאת, 36 תמונות בפילם, אין איך להתפזר..

ידעתי שזה מה שילווה אותי ואת התחביב הפכתי למקצוע.

עוד קצת עלי מזווית אחרת

אז ככה, אני בשנות ה40 שלי, הבת הבכורה שלי נולדה יום לפני יום ההולדת ה30 שלי, כך שאם אני שוכחת בת כמה אני, כן, זה קורה לא מעט, אני פשוט מחשבת לפי גילה!

אם היא בת 7 אז כנראה שאני בת 37 .

אני מזל תאומים וגם תאומה בעצמי לאח מטריף שהוא הכי שלי.

אני אישה של רוח, של מים, של אדמה.

אני אוהבת להשתקע היכן שאני, אבל גם אוהבת לזוז ולטייל ולחצות גבולות
אני אוהבת לרקוד, המון, עם הילדים בבית ואיפה שיש קצב שמזיז אותי, מוסיקה זה החיים.

גדלתי על שירים של שנות ה90 המדהימות, אבל גם חובבת גדולה של מוסיקת בלוז, קאנטרי ורוק של שנות ה70.


אוכל.. לא, אוכל זה החיים

אהבה גדולה לפחמימות ולחמאה ולמוצרלה

ולשום, מתה על שום, קודם כל 6 שיני שום במחבת, אחר כך נראה מה עושים

וקינוחים

אוי

קרם, קצפת, מוס, עם קראמבל, בלי קראמבל, תותים מעל, מתחת, בצדדים

אבל לא מתוק מדי, מעודן, חוץ מכנאפה

כנאפה זה החיים, סליחה

בעלי ואני מבשלים הרבה, מקום הבילוי הקבוע שלנו בבית הוא המטבח. אנחנו מפזזים שם כמו שני רקדנים שלמדו את הצעדים טוב טוב בלי להתנגש.

כבר למדנו לא להפריע אחד לשני בזמן שמבשלים, זה המקדש שלנו והמקום שמרגיע אותנו

זה הכיף שלנו

האוכל שלי די טעים, יעידו הבנות שלי שאוכלות ועושות פרצופים של יאמי
חוץ מבחושות, אני על הפנים בעוגות בחושות… ופשטידות

זאת אני (: